עו"ד יובל ברוק ועו"ד סטפני כהן עם כל מה שאתם צריכים לדעת על חוק חופשה שנתית
חוק חופשה שנתית הוא חלק ממטריית חוקי המגן במדינה, ומטרתו לחייב עובדים לצאת לחופשה מדי שנה על מנת לאגור כוחות ולנוח מבלי ששכרם ייפגע.
על פי קביעת בית הדין הארצי לעבודה, נועד החוק לאפשר יציאה לחופשה של עובדים למען רווחתם ורווחת משפחותיהם, ולא לצבירת חופשה ופדיונה שתוצאותיה כספיות ולא סוציאליות.
על פי סעיף 3 לחוק, כמות ימי החופשה לה זכאי עובד נקבעת בהתאם לוותק שלו במקום העבודה. כל עובד זכאי לנצל את מלוא ימי החופשה השנתית ברציפות.
סעיף 6 (א) קובע, כי החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה.
בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ההסתדרות הכללית נגד תדיראן בע"מ נקבע, כי על המעסיק מוטלת החובה להוציא את העובד לחופשה במהלך שנת העבודה, לרבות קביעת מועדה.
עם זאת, בסעיף 6 (ב) נקבע, לאור תיקון חקיקה משנת 2010, כי העובד רשאי לקחת יום אחד מהחופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת ובמועד שיבחר לעצמו, ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת לחוק – ובלבד שהודיע על כך למעסיקו לפחות 30 יום מראש.
בנושא צבירת ימי חופשה קובע סעיף 7 לחוק, כי אלו אינם ניתנים לצבירה – אלא אם העובד והמעסיק סיכמו כי הראשון רשאי לצבור חלק מימי החופשה ולהעבירן לשתי שנות העבודה הבאות, זאת בכפוף לכך שניצל שבעה ימי חופשה במהלך השנה השוטפת.
בעניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה, בפרשת ישראל בר אדון נגד שמחה ג'רד, כי קיימת חשיבות לכך שהעובד ינצל ימי חופשה במהלך השנה, על מנת שיאגור כוחות, ינוח וישוב רענן לעבודה. על כן, אסר בית הדין הארצי לעבודה צבירת ימי חופשה בצורה בלתי סבירה, אפילו אם הדבר נעשה בהסכמת המעסיק.
כמו כן פסק בית הדין הארצי, כי צבירת ימי החופשה על ידי העובד חייבת להיות מדעת, מרצון חופשי ומתוך מודעת לדחיית החופשה שניתנה לו לניצול במהלך השנה השוטפת.
באותה פרשה נקבע, כי אין לייחס לעובד רצון לצבירת ימי חופשה על ידי שתיקה ואי עמידה על זכותו לצאת לחופשה, וכי אין לראות באי לקיחת החופשה צבירה בלתי חוקית או ויתור על חופשה או חלק ממנה.
בסעיף 8 לחוק נקבע, כי על המעסיק להוציא את העובד לחופשה בת שבעה ימים לפחות, כאשר חופשה זו חייבת להיות רציפה.
בפסק דין נשואה זנקס נגד גל ארז קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק לעובד פרק זמן לנוח, לנפוש, להתנתק משגרת העבודה היומיומית, לשנות אווירה ולרענן את כוחותיו, מבלי ששכרו ייפגע.
על אף האמור, רשאי המעסיק – בהסכמת העובד ובאישור ועד העובדים במקום העבודה – לקבוע כי החופשה לא תהיה רצופה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות בן שבעה ימים.
בעניין זה קבע בית הדין בפסק דין טרוסט נגד מדינת ישראל, כי הוראות החוק הן ברורות וחד משמעיות, ובהיותן "חוק מגן" אין להתנות עליהן – אף לא בהסכם קיבוצי. בית הדין הדגיש כי על מנת לפצל את החופשה השנתית, אין מספיקה הסכמת העובד – יש צורך בהסכמת ועד העובדים.
באשר למשמעות של הסכמת העובד לפיצול החופשה חשוב להדגיש, כי בפסק הדין שניתן בפרשת שלגי נגד סימני נקבע, כי לא יהיה תוקף להסכמת העובד לפיצול החופשה אם יוכח כי ההסכמה הושגה תוך הפעלת לחץ מצד המעסיק.
***
כפי שצוין, המעסיק הוא זה אשר קובע את מועדי החופשה. בסעיף 9 לחוק חופשה שנתית נקבע, כי כאשר המעסיק רוצה להוציא את עובדיו לחופשה שנתית בת שבעה ימים לפחות עליו להודיע להם על כך לפחות 14 יום מראש.
בפסק דין גינסטלר ואחרים נגד מדינת ישראל, עמד בית הדין הארצי על החשיבות שבקביעת החופשה מראש על ידי המעסיק. קביעת חופשה שנתית לעובד בהתראה בת ימים ספורים אינה ראויה להיקרא "חופשה שנתית" ואינה ממלאת את תכלית החוק – כשם שצאתו של עובד לחופשה ללא תיאום עם המעסיק אינה מתיישבת עם הפעלה סדירה של מקום העבודה.
הפסיקה מדגישה את החשיבות של מתן הודעה מראש לעובד לצורך קביעת מועד היציאה לחופשה, ואף נקבע כי ככל שהמעסיק הודיע לעובד על מועד היציאה שלו לחופשה פחות מ-14 יום לפני מועד תחילתה, והעובד סירב לצאת לחופשה – זכאי העובד לתשלום שכר עבודה בגין תקופת החופשה אם יוכיח כי מועד היציאה לחופשה לא היה מקובל עליו.
דוגמה נוספת לחשיבות ההודעה מראש ניתן למצוא בפסק דין סאלח עמאשה נגד מטיילי קרית שמונה בע"מ. פסק דין זה עסק בעובד שהוצא לחופשה כפויה כחלק ממהלך ענישה שהושת עליו. בית הדין פסק, כי לעובד ישולם השכר בגין החודשים שבהם שהה בחופשה כפויה, שכן יציאה לחופשה איננה בגדר אקט עונשי.
לסיכום, המסקנה המתבקשת היא שקיימת חשיבות רבה לניצול ימי החופשה, זאת כדי להימנע ממצב שבו המעסיק מוחק את ימי החופשה שנצברו. הפיכת הזכות הסוציאלית לזכות כלכלית, באמצעות פדיון ימי חופשה צבורים בסיום יחסי העבודה, תיעשה בהתבסס על הכללים הקבועים בחוק ובפסיקה ועל בסיס פרשנות תכליתית שניתנה לחוק, לפיה מדובר בחוק סוציאלי ולא בחוק כלכלי.
הכותבים הם עורכי דין במשרד עו"ד נעמי לנדאו ושות'