"שיתוף הפעולה עם הסתדרות המעו"ף היה המפתח להבראתה המלאה של המכללה למינהל"

מקום העבודה שהפך למשפחה, הרוב הנשי המובהק בהנהלה והתוכניות הגדולות לעתיד הקרוב. רו"ח רוני דיוה, מנכ"ל המכללה למינהל, על מוסד לימודים שבזכות תמיכתו של יו"ר הסתדרות המעו"ף ארנון בר דוד יצא ממשבר עמוק וחזר להיות המוביל בארץ. סיפור הצלחה עם תעודות

במשרדו של רו"ח רוני דיוה, מנכ"ל המכללה למינהל, בולטת תמונה אחת, בה הוא מצולם ליד ארנון בר דוד, יו"ר הסתדרות המעו"ף. "זו תמונה שרואה כל מי שנכנס לחדר שלי", מתגאה דיוה, "והיא משקפת בצורה הטובה ביותר את היחסים הטובים של המכללה עם הסתדרות המעו"ף, הגוף המייסד שתומך במכללה הלכה למעשה לאורך כל הדרך".

חוץ מהתמונה המשותפת עם בר דוד, תמצאו במשרדו של דיוה שני צילומים משפחתיים – האחד מלפני יותר מעשור של בתו, חוגגת את שבועות בגן; והשני של שני בניו. "כמו שאתה רואה, על אף שאני גאה בתעודות הצטיינות שלי ותעודות המעידות על השכלתי", מסביר דיוה, "חוץ מהתמונות המשפחתיות בחרתי לתלות רק תעודות הוקרה המעידות על תרומתה של המכללה למען הקהילה. אני גאה לומר שעם הזמן כמעט ולא נותר מקום על הקיר. אני מאוד נהנה מהעבודה שלי כאן, אבל הפעילות ההתנדבותית, התרומה והעזרה בהוסטל של בוגרים בעלי מוגבלויות, התרומה והעזרה לבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים ומימון של אירועים בחגים לילדים ולמבוגרים בעלי מוגבלויות אלה, כמו גם הסיוע לקשישים בשכונת התקוה בתל אביב – כל אלה הם הדובדבן שבפעילותנו ויש בצדה סיפוק רב".

p--176

לפני שש שנים מונה דיוה, רואה חשבון במקצועו, כמנכ"ל המכללה למינהל. לפני כן שימש במשך כעשור כמנהל הכספים של שלוחת ראשון לציון ובהמשך של הרשת כולה. "גדלתי במכללה למינהל", הוא מספר, "אני מכיר את רוב העובדים, וזה לא קל כשלמכללה יש עשר שלוחות, מחיפה בצפון ועד אילת בדרום. הפכתי את המכללה למינהל למשפחה, עובדים יודעים שהם יכולים להתקשר אלי ולקבל אוזן קשבת. אתה יודע, לא מזמן פורסמה רשימת 100 המקומות שהכי משתלם לעבוד בהם; אז אמנם אנחנו לא יכולים להתחרות בהם כי אנחנו עמותה ציבורית וגוף סמך של ההסתדרות, אבל אני גאה בכך שאין אצלנו פרישה של עובדים, אין עובדים שעוזבים למקומות אחרים גם לא בשביל שיפור תנאי שכר, כולל אותי שנלחמתי על המקום הזה".

"לתפקיד המנכ"ל נכנסתי כשלמעשה לא היה לי אפילו שקל להשקיע כדי להוציא את המכללה מהבוץ", נזכר דיוה, "ונוסף על כך, הציוד היה מיושן ומצבו בכי רע; התשתית הטכנולוגית קרסה לחלוטין; מעבדות המחשבים, החשמל והאלקטרוניקה היו מיושנות מאוד ולא התאימו לסביבת לימודים מודרנית".

על מנת להציל את המכללה למינהל, דיוה הבין שעליו לנקוט בכמה פעולות שחלקן קשות במיוחד. "נאלצנו לבנות את כל התשתית הטכנולוגית מחדש", הוא מפרט, "הבנתי שבלי מעבדות אי אפשר לעבוד, בזמן שחובות המכללה הגיעו למצב שסיכן את המשך קיומה, ניהלתי משא ומתן עם ספקים שסמכו על מילתי ועל הגוף שעומד מאחורי, קרי ההסתדרות, והקמנו 30 מעבדות מחשב בעלות של מיליוני שקלים. בזכותן השתלטנו על שוק המחשבים, החשמל והאלקטרוניקה בארץ והיום אנחנו עושים קורסים להכשרת דורשי עבודה, קורסים למגזר החרדי, לחיילים חרדים עם גיוסם ולאחרים עם שחרורם, וכמובן לקהל הרחב. למעשה, על אף התחרות בשוק התלמידים באים אלינו כי אנחנו, עם כל הצניעות, הטובים ביותר".

"נוסף על כך, חיזקנו את הקשר בין השלוחות והמנהלים", מוסיף דיוה, "היום יש שיתוף פעולה מצוין ביניהם. הישיבות המשותפות מאוד מפרות, המנהלים מייעצים ועוזרים אחד לשני וכולם עובדים יחד. עם זאת, יש תחרות גדולה מאוד בין המנהלים, שעושים הכל למען המכללה, עובדים מהנשמה וגם מתוגמלים בהתאם. צריך להבין, לומדים אצלנו כ-20 אלף תלמידים בכל שנה ומדי יום אנחנו מתמודדים עם אינסוף אתגרים ובעיות; לכן, חשוב למכללה שיעבדו בה אנשי המקצועי הטובים ביותר. אנחנו מאוד גאים בכך שהתשתית הטכנולוגית במכללה היא מהחדישות והטובות בארץ, וכך גם תשתית המשאב האנושי הכולל את אנשי המקצוע הטובים ביותר מבין המכללות בארץ".

בשש השנים שחלפו מאז מינויו, הצליחה המכללה למינהל לשוב לצמרת הדירוג של מוסדות הלימוד בארץ, הן מבחינה פדגוגית והן מבחינה פיננסית, וכיום היא המכללה המובילה בארץ, המפעילה בית ספר ארצי להנדסאים, מערך לימודי תעודה חוץ אקדמיים, לימודי הכשרה וסיווג מקצועי, ואת רשת מכללות מדיסין לרפואה משלימה.

"רכשנו מחדש את אמונם של הבנקים, המממנים, משרדי הממשלה", מציין דיוה, "הפכנו את התדמית של המכללה ב-180 מעלות והמשבר נשכח כלא היה. כל זה קרה וקורה רק בזכות עובדים שקמים כל בוקר לעבודה עם תחושת שליחות ומאמץ עילאי ועושים הכל למען הסטודנטים בשלוחות. אנחנו מוסד הלימודים היחיד בארץ שמציע קשת רחבה של לימודים, מלימודי תעודה מקצועיים ועד תואר ראשון".

"האינטרס שלנו הוא טובת התלמידים"

באותם ימים של התמודדות עם משבר עמוק, חזית נוספת היתה הקשר בין המכללה למינהל להסתדרות, שלדברי דיוה "כמעט ולא היה קיים". "מי שמינו אותי היו יו"ר הסתדרות המעו"ף ארנון בר דוד ויו"ר ההסתדרות דאז עופר עיני. הקשר היה ברמה יומיומית ולמען מטרה משותפת – להציל את המכללה למינהל".

"אני ידעתי להוציא את התוכניות לפועל ולדאוג להתנהלות היומיומית של המכללה, אבל כל זה לא היה מספיק אם היינו עושים את זה לבד; גם אם היינו קמים שעה קודם ועובדים 25 שעות ביממה", הוא מוסיף בחיוך, "לא היינו מצליחים ללא עזרתו ותמיכתו של ארנון בר דוד.  היינו זקוקים לסיוע כספי ולעזרה מהבנקים והשגנו את זה בזכות האמון שההסתדרות נתנה במכללה, שתצליח להשתקם בסיועה. ארנון בר דוד היה מקבל ממני עשר שיחות טלפון ביום, לעתים גם באמצע הלילה ולפנות בוקר, והוא היה שם תמיד, מסור כולו למען הצלחת התהליך. שיתוף הפעולה עם הסתדרות המעו"ף היה המפתח להבראתה המלאה של המכללה".

"לא פעם עמדנו בפני צמתי דרכים חשובות שבהן אם טועים, אי אפשר לחשב מסלול מחדש כמו ב-Waze, אלא נופלים לתהום שממנה לא ניתן לקום", מוסיף דיוה, "למזלנו, ארנון בר דוד היה שם בשבילנו בכל אחת מהצמתים הללו".

איך מצליחים להביא בכל שנה 20 אלף תלמידים?

"הקושי האמיתי בלימודי מבוגרים הוא לימודי הבוקר, שכן לרוב לימודי מבוגרים מתקיימים בשעות הערב בשל הצורך לשלב לימודים ועבודה. התחלתי במהלך של מילוי השטחים בפעילות בשעות הבוקר, פעילות שכללה לא רק לימודים אלא גם נושאים הקשורים בעקיפין, כמו למשל מבחני מיון למועמדים לגיוס, פרויקט של משרד הביטחון. בד בבד עם ההתייעלות וההתחזקות אצלנו, המתחרים התחילו להיקלע לקשיים ולהיסגר בזה אחר זה. תלמידים שנאלצו לסיים את לימודיהם במוסד אחר מזה שבו התחילו אותם הפיצו את העניין, כי תלמידים הרי מדברים בינם לבין עצמם, כך שההמלצה לחבריהם היתה להתחיל לימודים רק במוסד לימודי מוכר וגדול, שהסיכוי לסיים את המסלול בו הוא ודאי. באותה התקופה קיבלתי החלטה שלא נקלוט תלמידים ממכללות שנסגרו אלא רק אם יתחילו את לימודיהם מההתחלה. זה הביא לכך שתלמידים שחוו סגירת מכללות שבהן למדו העבירו את המסר לחבריהם שכדאי לשלם יותר וללמוד במכללות מוכרות וחזקות. היום אנחנו בדרך כלל האופציה הראשונה של התלמידים ובמקרים רבים הרשמה ללימודים מסתיימת הרבה לפני פתיחת שנת הלימודים".

מה עוד מייחד את המכללה למינהל?

"ללא ספק, מרכז ההשמה שלנו. יש מרכזי השמה כמעט בכל אוניברסיטה, אבל תמיד הן מוצבות בנקודות מרוחקות בקמפוס וברוב המכללות זה כלל לא קיים. אני לקחתי את זה צעד קדימה והקמתי מרכז ההשמה של המכללה למינהל –  MyJob, שדואג לתלמידים במהלך לימודיהם להכוונה ולהשמה ראויה בשוק העבודה. התלמידים במכללה משלמים ממיטב כספם וראויים לכל הסיוע בהשמה, כי האינטרס שלנו הוא טובתם של התלמידים, שבעת יציאתם לשוק העבודה מהווים שגרירים של המכללה. זוהי סגירת מעגל שמתחילה בלימודים ומסתיימת בשוק העבודה, כי בדיוק לשם כך קיימת המכללה".

"להמשיך לחזק את הפריפריה"

נתון יוצא דופן שדיוה מוצא לנכון להדגיש הוא הייצוג הנשי הבולט בקרב עובדי המכללה למינהל, ובעיקר בתפקידי מפתח. "בהנהלה הבכירה שלנו מכהנות סמנכ"ל משאבי אנוש, מנהלת כספים, יועצת משפטית, מנהלת שיווק, מנהלת מרכז השמה ומתוך עשר שלוחות שאנחנו מפעילים ברחבי הארץ – שבע מהן מנוהלות היום על ידי נשים מוכשרות. שמתי לב לזה בכנס גדול שקיימה חברת החשמל, בה לקחה חלק המכללה למינהל, מתוקף היותה המכללה המובילה בלימודי חשמל לרבות לקורסים המיועדים לנשים בלבד. באותו כנס נשאה דברים האחראית על קידום מעמד האישה בחברת החשמל, שהתגאתה בנתון של 20 אחוז נשים שעובדות בחברה. בתורי לשאת דברים, אמרתי בגאווה שאצלנו המצב הפוך כי במכללה לפחות 80 אחוז מהעובדים הן נשים".

ומה זה עושה לארגון?

"במבחן התוצאה, כנראה שזה עשה לנו רק טוב".

למרות ההצלחה בשנים האחרונות, לרוני דיוה אין שום כוונה לעצור כאן ועכשיו. להיפך. "אנחנו מנצלים את המשאבים שלנו באופן מקסימלי ויעיל", הוא אומר, כלכלית, אנחנו לא תלויים היום באף אחד, וזה בהחלט היה אחד היעדים שלי כמנכ"ל".

"אנחנו במגמה של התפתחות", ממשיך דיוה, "המטרה היא לגדול, אבל משום שחווינו משבר גדול כל צעד שלנו נעשה מאוד בזהירות".

חלק מרכזי באותה מגמת התפתחות של המכללה למינהל תתבטא בשבועות, בחודשים ובשנה הקרובה בפתיחתן של לא פחות מארבע שלוחות חדשות. "הראשונה תהיה שלוחה באלעד", חושף דיוה, "שם אנחנו צפויים להתחיל כבר בקיץ. חוץ מזה, אנחנו מתעתדים לפתוח שתי שלוחות צפונית לחיפה ועוד שלוחה אחת בדרום, נוסף על אשדוד ובאר שבע. הכוונה היא להמשיך לכיוון הפריפריה ולחזק אותה, במטרה להקים נקודות שיציעו הכשרה ושירות מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר לכל תושבי המדינה".