מכתיבים לנו את הדרך: מדוע אנו עדיין שבויים בקונספציית העדר?

קונספציית העדר אינה רק מיתוס, שהרי אם היתה כזו היינו מקבלים החלטות אינדיווידואליות אמיתיות בכל הנוגע לקריירה שלנו. אז, בעצם, למה אנחנו ממשיכים לדהור עם העדר? האם הוא דוהר בכיוון הנכון? ואיך זה קשור להשתלבות בשוק העבודה? רו"ח רוני דיוה משאיר אתכם בפוקוס

במסכת אבות נכתב, כי "הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות". המשפט הזה עומד על הקשר הישיר בין למידה לעשייה, על הקשר הישיר בין השכלה להתמקצעות. מכאן עולות השאלות: כיצד צעיר, אשר סיים שירותו הצבאי, יידע לבחור באיזו דרך לצעוד על מנת להגשים את עצמו?

ראשית, תנו לי להמליץ למתלבטים: פתחו את הראש והמחשבה, צאו מהקופסה, הימנעו מסטריאוטיפים ומנורמות לא עדכניות, תחקרו, תשאלו, הטילו ספק ובעיקר, הישארו מפוקסים.

שנים רבות הונהגה נורמה קבועה בחברה הישראלית בדבר המסלול לקריירה, כזו שהפכה לרוטינה של ממש – סיום 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, שירות צבאי, טיול של אחרי הצבא, פסיכומטרי – ומשם היישר לשערי האקדמיה.

ברוטינה הזו אנו מפספסים את העיקר; הצעירים מוצאים עצמם במרוץ, כנגד הזמן ובעיקר כנגד עצמם. הם מתמקדים בהשכלה ושוכחים את כל השאר. שוכחים את רצונותיהם, שוכחים לצבור ניסיון ולהתנסות בדברים חדשים ובעיקר, עם סיום הלימודים פוגשים את "משבר סוף התואר".

איני מטיל דופי או ספק בחשיבות הלימודים. אולם אם לא די בכך, אותה נורמה יצרה מצב אבסורדי: מחד, יש נהירה אחר התעודות האקדמיות; ומאידך, קיימת זילות בערכן. מדובר בפרדוקס, שהרי אם ההשכלה חשובה, על כל אחד לעבוד קשה ולהשיג תואר אקדמי. 

אולם, אם כולם מחזיקים בתואר שכזה, איזה יתרון הוא מקנה? למעשה, מצב זה משנה לחלוטין את כללי המשחק, וגורם לאלפי בוגרי אוניברסיטאות ומכללות למצוא את עצמם וחוץ למעגל העבודה. כיום, אין ספק שתעודה מקצועית עדכנית חשובה לא פחות ואולי אף יותר מתואר אקדמי כללי. התואר האקדמי הפך לשם ההשכלה ואיבד את מטרתו העיקרית – התמקצעות.

לצערי, במסגרת אותו אבסורד, בעלי עסקים דורשים מהמועמדים למשרה תואר ראשון ולעתים גם תואר שני, כדרישת חובה ולא כיתרון. דרישה זו אינה באה מתוך מטרה לגייס עובד מקצועי ומיומן, אלא ככלי מנפה בתהליך המיון. לכאורה, מכאן עולה כי כוחה וחשיבותה של הדיפלומה עומדות בעינן. אולם, במסגרת אותן גחמות המעסיקים, הם גם דורשים ניסיון מוכח בתחום, לטובת התמקצעות.

דרישות המעסיקים יוצרות, הלכה למעשה, כדור שלג. אותם צעירים שוברים חסכונות ורצים לספסל הלימודים, עובדים בעבודות זמניות ונכנסים לתוכניות התמחות, לרוב ללא שכר. כל זאת לטובת השגת תעודה שלא בטוח שתשרת אותם, לטובת שורה בקורות החיים. התוצאה: אותה שורה נכתבת ברזומה, הניסיון התעסוקתי נעדר, החובות תופחים והקושי להשיג דריסת רגל בשוק העבודה רק גובר.

אז מה עושים? אין מנוס מלהבין מה תרצו לעשות בעתיד. אם אינכם יודעים, התנסו ובדקו. רק אל תשאירו את סימן השאלה מרחף מעל ראשכם עד לסוף הלימודים האקדמיים. לרוב תמצאו כי אין באמת הצדקה ללימודים ארוכים, מפרכים ויקרים באקדמיה. תשובה לשאלה תסלול לגם דרכים חדשות, בהן הקניית ידע מקצועי, ממוקד ופרקטי הנפרש על גבי זמן קצר ובהתאם לדרישת שוק העבודה.

אינני קורא תיגר על מסלול הלימודיים האקדמיים. סיום הלימודים והתעודה הניתנת ממוסדות הלימוד המוכרים מהווים לעתים נכס של ממש. אך כיום, ריבוי המכללות ואפיקי הלימוד פולטים לשוק העבודה מאות סטודנטים שאין להם מה לעשות עם התואר שאותו למדו.

מתוך תנאים אלו צמחו בשנים האחרונות מכללות רבות, המציעות לימודי תעודה לרכישת מקצוע שבדרך כלל מותאמים לצורכי שוק העבודה. בעולם הישן היה מי שראה בלימודי המקצוע פחיתות כבוד ויוקרה; העולם החדש הוא עולמם של המקצוענים, ולימודי התעודה פותחים דלתות: בוגרי לימודי הנדסאים ולימודי תעודה במקצועות טכנולוגיים ובוגרי לימודים בתחום הכספים נחטפים בשוק העבודה מיד עם סיום לימודיהם, והם נהנים נשכר טוב ומעל הממוצע במשק – בטח בהשוואה לשכרם של עובדים שסיימו לימודים אקדמאיים שאינם מקצועיים.

נוסף על כך נהנים בוגרי מסלולים אלה משני דברים חשובים לא פחות, איכות החיים וההנאה מהם. הרי את מרבית חיינו אנו מבלים במקומות העבודה, ומה טוב יותר מאדם שבחר ללמוד מקצוע מסוים ובו הוא גם עובד.

העולם בו אנו חיים מתקדם ומשתנה מדקה לדקה. הקדמה הטכנולוגית מביאה לצורך אופרטיבי בידע ממוקד ומקצועי; בעלי העסקים מבקשים להגן, לשמר ולטפח את חברתם ולהביא למקסום הרווחים. למעשה, זו צריכה להיות נקודת המוצא שלכם: אתם הנכס החשוב והיקר ביותר, עליכם נסמכים החברה כולה ושוק העבודה. אל תזלזלו בעצמכם ואל תדחקו לצד את כל מה שצברתם לאורך השנים.

זמן שווה כסף, ושניהם יקרים. וכפי שאתם מכלכלים את עצמכם בחיי היומיום, כך כלכלו את צעדכם בתבונה. סמכו על עצמכם, אל תתנו לנורמות להכתיב את דרככם, התייעצו ובעיקר, צעדו קדימה בעיניים פקוחות.

בהצלחה.

הכותב הוא מנכ"ל המכללה למינהל, מיסודה של הסתדרות המעו"ף