מילה במילה

עו"ד גיא לנדאו ועו"ד שגיא אסמן על הקלטות הנעשות על ידי עובד במקום עבודתו

 

כיום, בכיסו של כמעט כל אדם מונח טלפון חכם הכולל, בין השאר, גם יכולת הקלטה. כתוצאה מכך הפכו הקלטות לדבר שבשגרה ועם התרחבות התופעה עלה הנושא גם בפני ערכאות שיפוטיות.

מעשה ההקלטה אינו מתקיים בחלל נורמטיבי ריק. את החלל ממלאים בעיקר חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979 וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. עם זאת, נניח כי עובד המקליט במקום העבודה עומד בדרישות חוקים אלה – למשל, כשהעובד הוא צד בשיחה או כשהוא מקליט אותה בידיעת אחד מהצדדים – האם הוא עדיין הוא עובר עבירה?

בטרם נשיב, ניצור שתי הבחנות מרכזיות. הראשונה היא עובד המקליט את עמיתיו במקום עבודתו מול הקלטת הסביבה על ידי אדם שאינו עובד. כך נבין את טיבם של יחסי העבודה, בשונה למשל מיחסים חוזיים אחרים. השנייה תיעשה בתוך עולם העבודה, בין עובד בשוק העבודה הפרטי (הכפוף לדיני העבודה הכלליים) לבין עובד ציבור (הכפוף, נוסף על כך, גם  לחובות משמעת, לאתיקה ועוד). 

הקלטה של עובד את עמיתיו:

חוזה עבודה אינו חוזה רגיל לרכישת מצרך, כפי שניתן ללמוד מסיסמתו הידועה של ארגון העבודה הבינלאומי: "Labor is not a commodity". מדובר ב"חוזה יחס" (relational Contract) המובחן מחוזה רגיל במספר אופנים. מחוזה העבודה עולים יחסים אישיים בין הצדדים הנמשכים זמן, ובהם מתפתחת סולידריות, יחסי תלות והדדיות, נוצרים קשרים מעבר לפורמאליות שמאפיינת חוזה רגיל, נדרש שיתוף פעולה עמוק ונרקמות כוונות ומטרות משותפות. באמצעות הבנת מערכת היחסים כ"חוזה יחס", חלחלו לתוך חוזה העבודה כללים וחובות שלא נכללו בו במפורש על ידי הצדדים: עקרון תום הלב, דרישת ההגינות וחובת נאמנות.

עובד בשוק הפרטי אל מול עובד במגזר הציבורי:  

גם בתוך שדה משפט העבודה יש לבצע הבחנה חשובה בין עובד במגזר הציבורי לבין עובד במגזר הפרטי. הבחנה זו חשובה משום שבין דיני העבודה הכלליים לבין הדינים החלים על עובדי המגזר הציבורי קיימת מערכת נוספת (ולא חליפית) של דינים, החלים על עובדי המגזר הציבורי. הכוונה לחובות משמעת, אתיקה, הוראות תקנון שירות המדינה ועוד.

פרשת שמואלי כמקרה מבחן:

בית הדין למשמעת הרשיע את גב' שמואלי, ראש ענף גבייה ואכיפה באחת מיחידות משרד האוצר, בהקלטת שיחתה עם הממונה עליה ללא ידיעת הממונה, מכוח סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), וקבע כך: "לא קיימה את המוטל עליה כעובדת מדינה… והתנהגה התנהגות שאינה הולמת עובדת מדינה ואשר עלולה לפגוע בתדמיתו של שירות המדינה".

בשל הרשעתה, ערערה גב' שמואלי לבית המשפט המחוזי וזה נעתר לערעור, זיכה אותה מאישום הקלטת שיחתה עם הממונה, ועקב כך הקל באמצעי המשמעת שהוטלו עליה (עמדו נגדה שני אישומים נוספים שבהם הורשעה, ג"ל). וכך קבע סגן נשיא בית המשפט מ' דרורי:

"הגם שפרשנותו של בית הדין את סעיף 17(3) לחוק המשמעת אפשרית, היא אינה מקובלת עלי, שכן לטעמי זו אינה מתחשבת בנסיבות המקרה המיוחד ואינה נותנת משקל מספיק לסיטואציה המיוחדת, אשר בה היתה נתונה המערערת: עובדת בודדת, לא מוערכת, המחפשת נואשות ראיות או עדים אשר יוכלו לתמוך בעמדתה".

לאחר שלא קיבל חלקים אחרים בערעורה, הגישה העובדת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בהחלטתו בערעור קבע השופט א' רובינשטיין כך:

"הלכה זו (הלכת אהרוני,,הח"מ) ראויה לאישוש ולחיזוק. הקלטת אדם שלא בידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי, שלמותר להכביר עליו מילים, הרי שיחה בין אדם לחברו אינה ככלל מיועדת להקפדה 'משפטנית' על כל מילה, בידיעה שהיא תשמש חומר ראייתי בהליך כזה או אחר. המקליט ועושה בכך שימוש, הריהו עושה ככלל מעשה אשר לא ייעשה 'ברשות התורה' להבדיל, ויחשוב כל אחד מאתנו מה היה הוא חש אילו נודע לו שהוקלט על ידי פלוני מחבריו לעבודה בלא ידיעתו".

אמרה זו של בית המשפט העליון נאמרה אמנם כאוביטר (כבדרך אגב, הערה שאינה מהווה הלכה מחייבת), אך הנאמר מצטרף ומוסיף על הלכה מחייבת קודמת של בית המשפט העליון שנקבעה על ידי השופט זמיר בפרשת אהרוני שלעיל .

ביקורת הפסיקה והדין הרצוי:

כפי שהיטיב לציין השופט מ' דרורי, קיים שוני מהותי בין פרשת שמואלי לבין פרשת אהרוני. בפרשת שמואלי דובר ב"עובדת בודדת, לא מוערכת", הנאבקת על שימור עבודתה הקיימת, שעה שהיא מסוכסכת עם הממונים עליה ולאחר שהועברה כבר מתפקידה הקודם; ואילו בפרשת אהרוני דובר על עובד אשר חשש כי קידומו ייפגע עקב חשד שקינן בליבו כי המכרז אליו הוא ניגש "תפור" מראש.

"תום לב", "הגינות", "נאמנות" וכן דיני המשמעת של עובדי הציבור הינם "סטנדרטים" – נורמות בעלות "רקמה פתוחה", הקולטת אליה רשימה בלתי סגורה של מעשים. המאפיין המרכזי של אלה הוא גמישותם, המאפשרת לבתי הדין להתאימם לעובדות שונות ולנסיבות המשתנות של המקרה שלפניהם ובכך להביא לתוצאה מדויקת וצודקת יותר. 

לדעתנו, אין לכרוך בחבילה אחת את דינו של עובד שהקליט את מעסיקו בעורמה – למשל, לשם חשיפת סודות מסחריים (הקלטה התקפית) – כדינו של עובד שעובר התעמרות והשפלות באופן קבוע על ידי המעסיק או עמיתים לעבודה, ומקליט אותם על מנת להיחלץ מן המצב המתסכל אליו נקלע (הקלטה הגנתית). 

יתרה מכך, לעתים, במצבים מסוימים דווקא ההקלטה היא היחידה שיכולה להוות כלי יעיל ומרתיע למיגור תופעות פסולות ולתיקון עוולות. העובדה כי חובת הנאמנות למקום העבודה איננה מוחלטת אלא יחסית ומולה עומדים העקרונות העולים מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בכל הקשור בחירות העובד לאסוף ראיות מקום שהדבר נדרש ואף מתחייב – מחזקת עמדה זו.

על עובד העומד בדילמה אם להקליט את מי מחבריו לעבודה, לבחון מה מטרת ההקלטה. רק כשההקלטה נועדה להגן עליו או רק כשההקלטה נועדה לתמוך בטענתו כי נעשים מעשים ש"דגל שחור" מתנוסס מעליהם ואין לו כל דרך אחרת לחשוף אותם, אז הקלטה היא כלי לגיטימי; ולא פחות חשוב, עובד שכבר החליט להקליט בטרם יחשוף את ההקלטה, עליו לפנות ליעוץ מקצועי על מנת לשקול את מידת התועלת מול הנזק שעלול להיגרם.

הכותבים הם עורכי דין במשרד עו"ד נעמי לנדאו ושות'