גרשון שונטלי נ' הממונה על השכר (5.6.2014

בג"ץ 3599/14

השבת כספים שניתנו לעובד מועצה דתית שניתנו ללא אישור הממונה על השכר:

העותר מכהן כמזכיר המועצה הדתית הוד השרון החל מחודש אוקטובר 1983. מחודש יולי 1998 ועד לחודש מאי 2002 לא מונה יו"ר למועצה הדתית, וכפועל יוצא שימש העותר הן כמזכיר המועצה הדתית והן כממלא מקום יו"ר המועצה הדתית. ביום 21.11.2001 החליטה ועדה פריטטית על תוספת דרגה לעותר החל מיום 1.1.2001 (דרגה 15), וכן על מתן תוספת זמנית בשיעור 10% משכרו כל עוד לא התמנה למועצה הדתית יו"ר בפועל. ביום 29.5.2002 נבחר יו"ר למועצה דתית, ובסמוך לכך הופסק תשלום התוספת הזמנית בשיעור 10% לעותר.

ביום 22.6.2008 החליט הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: הממונה על השכר) להפעיל את סמכותו הסטטוטורית בדבר הטבות שכר חורגות, אשר לא נמנות על תוספת השכר המאושרת לפי ההסכמים הקיבוציים הארציים, וקבע כי על העותר להשיב את הסכומים שקיבל ביתר בגין תוספת הדרגה (מעבר לדרגה 14) החל ממשכורת חודש יולי 2005. מנגד, הממונה על השכר החליט שלא להתערב בתוספת השכר בשיעור של 10% ששולמה לעותר. בהסתמך על החלטת הממונה על השכר, דרשה המועצה הדתית מהעותר להשיב סך של 44,460 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. העותר לא נענה לדרישה זו, ומשכך הגישה המועצה הדתית תביעה לבית הדין האזורי לעבודה להשבת הסכומים ששולמו לעותר ביתר. בהמשך צורף גם הממונה על השכר כצד להליך.

בית הדין האזורי קבע כי לעותר אין חובה להשיב את הכספים הללו משום שבפועל ביצע את העבודה של שני אנשים.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של המועצה הדתית והורה על ביטולו של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. נקבע כי לא היה מקום שבית הדין האזורי יעשה חישוב רווח והפסד עבור המועצה הדתית ויקבע מה היו הוצאותיה אילו היה מתמנה למועצה יו"ר בתקופה הרלוונטית כך שהעותר לא היה ממלא גם את תפקיד יו"ר המועצה. נקבע כי נסיבות המקרה לא מבססות עילה לביטול ההשבה על פי חוק עשיית עושר, מכיוון שלמועצה הדתית קמה זכות השבה על פי דין. עוד נקבע כי בנסיבות העניין לא היה מקום לקבל טענה של שיהוי, מכיוון שהממונה על השכר אינו יכול לפקח פיקוח יומיומי שוטף על כל הגופים עליהם חל חוק יסודות התקציב ומכיוון שנסיבות המקרה נודעו לממונה על השכר רק בשנת 2007. בית הדין הארצי קבע כי ככלל אין מקום שבית הדין יעמיד שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הממונה על השכר, וכי בנסיבות העניין – כאשר הממונה על השכר הורה על השבה חלקית בלבד של שלוש שנים בלבד בגין תוספת הדרגה, ומבלי שנדרשה השבה של התוספת הזמנית בשיעור 10% – לא נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין בשיקול דעתו של הממונה על השכר. לפיכך הורה בית הדין הארצי לעותר לשלם למועצה הדתית סך של 44,460 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.